מונא, שנבחרה לאחרונה לסגנית נשיא האוניברסיטה, הראשונה מהחברה הערבית,
ושכיהנה בשנים האחרונות כדיקנית בית הספר לעבודה סוציאלית,
היא ההוכחה שהתמדה ועבודה קשה מובילים להצלחה,
ולכך שאם יש חזון אמיתי – אפשר להגשים אותו.
שוחחנו עם מונא על אוניברסיטה מגוונת, למה זה חשוב ומה זה בדיוק אומר,
וגם קיבלנו עצה לדרך במיוחד עבור הסטודנטים והסטודנטיות באוניברסיטה.
אשמח שתספרי קצת על התפקיד שלך ולמה הוא נחוץ?
התפקיד שלי מורכב משני חלקים, אסטרטגיה ומגוון, שכמובן קשורים ביניהם מאחר שחלק מהתוכנית האסטרטגית מתייחסת לאיך מגוונים את האוניברסיטה, מבחינת אוכלוסיות שונות, מבחינה מגדרית, לאום-אתנית, דור ראשון באקדמיה ועוד. ביחס לנושא המגוון אנחנו פועלים להתוות מדיניות, לקדם את נושא המגוון שמדגיש בתוכו את ההכלה והשותפות. כתוצאה ממאמצים לא מבוטלים שהשקענו באוניברסיטה הצלחנו במידה מה לגוון את אוכלוסיית הסטודנטים, אך ברור שיש לנו עוד הרבה לאן לשאוף. אם נמשיך בצורה הזאת או קצת נשתכלל נוכל להיות מגוונים באמת. אבל אנחנו רוצים להיות גם מכילים, לא רק מגוונים.
במה שונה ההכלה מגיוון?
זה לא רק מבחינה מספרית שיהיה באוניברסיטה לדוגמא 17% מהאוכלוסייה הערבית. אלא שהסטודנטים יגיעו וירגישו שזה מקום שיוכל לקבל אותם, שיתן להם להתבטא ולהרגיש שייכים.
למה זה כל כך חשוב?
אנחנו בסוף מוסד מחקרי ששואף למצויינות, והמחקר בתחום המגוון מראה שגיוון תורם למצוינות. אתה לא יכול להתעלם מהעובדה הזו שנמצאת גם בתעשייה, דעות שונות הרבה פעמים מביאות להצלחה. אם נהיה עם אותה האוכלוסייה לא תהיה פתיחות. זה חשוב כי אם למשל אתה נמצא בשיעור בסוציולוגיה, ויש לך נרטיב של יהודי בישראל, ואתה שומע על נרטיב של מיעוט פלסטיני, גם אם אתה לא מסכים איתו, זו הזדמנות להיחשף לשיח שלא נתקלת בו בעבר. באוניברסיטה לומדים כ- 24000 סטודנטים, זה המון. אנחנו רוצים שהבוגרים שלנו יהיו השגרירים של החשיבה הזאת. ברור שלא נוכל להשפיע על כולם, אבל המטרה היא לשתף כמה שיותר סטודנטים בפעילות שתוביל להכרות ומפגש עם האחר.
האוניברסיטה היא חממה, אבל עולם התעסוקה שבחוץ הוא לא בהכרח כזה. איזה כלים יש לסטודנט מהאוניברסיטה שמסיים כאן תואר ויוצא לעולם התעסוקה ולעיתים מתמודד עם סביבה לא מגוונת במקום העבודה?
זה לא פשוט. קודם כל זו מחשבה שקיימת תמיד, כשאתה נכנס למקום חדש אתה בלחץ, לא משנה מה השייכות האתנית, לאומית או ג'נדריאלית שלך, ועוד יותר כשרק אתה חריג בחדר. הייתי אומרת לסטודנטים שיתנו הזדמנות להכיר אחד את השני. אני רוצה שאנשים ישמרו על הזהות שלהם, מי שטוב לו עם מה שהוא שימשיך כך, אין לי עניין שהחרדי יהפוך להיות חילוני או ההפך. זה לא באג'נדה. אבל אני כן רוצה שאנשים יבינו שגם אם אנחנו שונים אנחנו יכולים לדבר ביחד. ואני מאמינה בזה, זה לא קלישאה.
איך הצלחת להגיע למקום שאת נמצאת בו כיום?
יש למזלי הרבה שותפים לחשיבה הזאת ואשר מאמינים במטרות שלנו בתחום המגוון וההכלה, כולל הנהלת המוסד, הצוות האקדמי והמנהלי שלנו. אני מאוד מאמינה במטרה הזאת. ואני ממשיכה לעבוד ואני לא מרימה ידיים. אם סוגרים בפניי דלת אני פותחת דלת אחרת. עובדים קשה, גם אם יש כאלה שבא להם בקלות, אלו הם היוצאים מהכלל. בדרך כלל הצלחה לא באה בקלות, אלא בעבודה קשה.
