לפני שלוש שנים יצאתי לדייט.
אחת מהשאלות הראשונות שעולות במעמד שכזה היא- מה אתה עושה בחייך? הוא אמר שהוא מתחיל ללמוד בקרוב. מסלול מיוחד של תואר ראשון בשנתיים והשנה השלישית היא שליחות מטעם הסוכנות היהודית. ״אשכרה!״ עניתי לו בטון מתלהב, ״תמיד חלמתי לצאת לשליחות. אני אבוא איתך!״ אמרתי בביטחון.
הוא התחיל לימודים, אני נכנסתי לקבע. שנה אחר כך (כשהוא התחיל את השנה השנייה לתואר ואני את השנה השנייה לקבע), הגשתי מועמדות לשליחות ארוכה. הוא כבר סיים את תהליך המיון, להתקבל לשליחות היה חלק מתנאי הקבלה לתואר שלו. במקביל התמיינתי גם לשליחות קצרה במחנות קיץ, גם את זה תמיד רציתי לעשות. עברתי סדרת מיונים לשני סוגי השליחויות ולשמחתי הרבה- לשתיהן התקבלתי. המפקדים שלי גיבו, תמכו ואפילו סייעו לי בקיצור השירות לטובת היציאה לשליחות. בינואר, כשהודיעו לי סופית שהתקבלתי לשתי השליחויות, גיליתי שאור, בן זוגי, ואני- לא נוכל לצאת לשליחות כזוג. אנחנו לא נשואים או ידועים בציבור ולאף אחד מאיתנו אין אופק תעסוקתי בחו״ל. מה עושים?
תמיד חלמתי לצאת לשליחות. גם אור. הוא כבר היה בשני מחנות קיץ וחיכה להזדמנות לצאת לשליחות הארוכה. אם זה חלום של שנינו, למה שנמנע אחד מהשנייה להגשים אותו? זו לא הייתה החלטה קלה, אבל החלטנו. יוצאים לשליחות. הוא הולך להיות שליח קמפוסים במילווקי, אני הולכת להדריך במחנה קיץ בטקסס ואז לרכז שבט צופים בוושינגטון די סי. היה קשה להיפרד, אבל ידענו שאנחנו הולכים להגשים חלומות.
״מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל איך״ (ניטשה)
אתם בטח שואלים את עצמכם- למה? מה היה לנו כל כך דחוף לצאת לשליחות ועוד במחיר של התרחקות גיאוגרפית אחד מהשנייה לכל כך הרבה זמן? הלמה הזה היה שם קודם והחזרה מהשליחות רק חידדה לי כמה הוא היה נכון. אתחיל בלספר על השליחות שלי במסלול הקהילתי ולאחר מכן ארחיב על השליחות של אור במסלול הקמפוסים.
ראשית, השליחות היא עצמאית. גרתי לבד, ניהלתי את הלו״ז ואת התקציב של עצמי והתקרבתי לעצמי באיזשהו מקום. היכולת ללמוד להתנהל עצמאית היא חשובה, בייחוד בשלב הזה של חיינו. יוצאים מהבית של ההורים, עוברים לגור לבד או עם שותפים או עם בן/בת הזוג ומתחילים להתמודד עם עצמנו ועם העולם. לעשות את זה לבד בפעם הראשונה וכל כך רחוק מהמוכר והידוע מחשל אותך, מלמד אותך לסמוך על עצמך ומוכיח לך שאת/ה יכול/ה הרבה יותר ממה שחשבת.
שנית, חיבור לישראל דרך בניית קהילה ופעילויות חינוכיות. במסגרת תפקידי כמרכזת שבט צופים הייתי אחראית על שבט שמונה 230 חניכים וחניכות ישראלים שחיים בארה״ב. שבט הצופים הוא לב ליבה של הקהילה הישראלית בעיר והאיזור בו פועל השבט, הוא מהווה קהילה ובית חם לחניכים, לחניכות ולהוריהם. מטרת שבט הצופים היא לחזק את הקשר של החניכים לישראל דרך פעילויות חינוכיות העוברות בשפה העברית, אקטואליה של ישראל, מוזיקה, ציון חגים ומועדים, טקסים ופעילויות צופיות מיוחדות. היה לי הרבה מקום להביא את עצמי ואת התחביבים שלי לידי ביטוי בזכות הפעילויות שכתבתי והעברתי והאירועים שהובלתי.
בנוסף, צברתי ניסיון מקצועי בתחומים רבים. בתור מרכזת השבט הייתי אחראית על כל מה שקורה בשבט מקצה לקצה, מבחינה חינוכית, לוגיסטית, הדרכתית ועוד. צברתי ניסיון בניהול פרויקטים- הובלת מחנות וטיולים של כמה ימים וגם אירועים חד יומיים, בין אם זה סמינר, טקס קהילתי או אירוע קהילתי כמו פיקניק משפחות ומירוץ זיכרון לזכר חלל צה״ל שעל שמו קרוי השבט שריכזתי. למדתי לבנות, לנהל ולהוציא לפועל לו״ז, לחלק אחריות ומשימות בין כל המעורבים באירוע, לוודא ביצוע, להתמודד עם דברים בלתי מתוכננים שצצים ולנהל תחקיר הפקת לקחים בסוף האירוע כדי לדעת היכן להשתפר לפעם הבאה. למדתי לתעדף משימות ולתת מענה ממוקד לסיטואציות שקורות כאן ועכשיו. מיומנויות אלו חשובות ונדרשות תמיד. זכיתי להכיר את יהדות התפוצות וכן את ישראליות התפוצות. זכיתי להיות חלק מקהילה ולגלות כמה משמעותי זה להיות חלק מקהילה. זכיתי לייצג את המדינה שלי, להיות שליחה שלה, והיום- אני זוכה לעשות את הפעולה ההפוכה ולהחזיר את השליחות הבייתה. כיום אני עובדת בתור רכזת גיוס לשליחות מטעם הסוכנות היהודית, זוכה לספר את הסיפור של השליחות שלי, של הקהילה שחזרתי ממנה, של יהודים שחיים מחוץ לישראל וכל כך אוהבים ומעריכים אותה. במקביל, אני סטודנטית בשנה א׳ בבית הספר לריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית.
אור יצא לשליחות במסלול אחר משלי. הוא יצא לשליחות במסלול הקמפוסים לאחר שסיים תואר ראשון. שליח הקמפוסים פועל בתוך ארגון יהודי ציוני, ״הלל״. ה״הלל״ הוא בעצם תא יהודי בקמפוס ציבורי והשליח פועל כחלק מצוות שעוסק באורח החיים היהודי בקמפוס, למשל ארגון קבלות שבת, ארוחות שישי וארוחות חג, שמירה על זכויות הסטודנטים היהודים מול המרצים והאוניברסיטה ועוד. תפקידו של השליח בקמפוס ובצוות ההלל הוא לחבר את הסטודנטים היהודים לישראל בעזרת תכניות חינוכיות כמו מלגות, שיעורי עברית, הרצאות ופעילויות מגוונות בנושא ישראל. בתור שליח קמפוסים אור חנך מתמחים של ההלל ובנה יחד איתם פעילויות ותכנים. בנוסף, אור התמודד מול אתגרי הסברה ישראלית מול סטודנטים לא יהודים והזמין אותם להשתלב בהרצאות ובתכנים בנושא ישראל שהלל מציע. אור יזם פעילויות המבוססות הן על הסילבוס והדרישות של ה״הלל״ והן על בסיס תחביביו וחוויותיו האישיות, כמו למשל הרצאה על שביל ישראל, על מוזיקה ישראלית, על קהילות שונות בתוך ישראל, פעילות מתכון עם זיכרון ביום הזיכרון ועוד. בדומה אליי, אור גר לבד והתנהל באופן עצמאי. בעקבות השליחות אור החליט להירשם ללימודי תואר שני בחינוך יהודי באוניברסיטה העברית.
בתקופת השליחות דיברנו יום יום. נפגשנו אחת לחודש-חודש וחצי, ביקרנו אחד את השנייה בעבודה. חווינו ביחד את החוויה הזו מקרוב ומרחוק. הבנו הכי טוב מה השני עובר. היינו הבית אחד של השנייה בצד השני של העולם. לפני חודש עברנו לגור יחד ולהיות בית אחד לשנייה שוב, רק שהפעם- בישראל.
אנחנו תמיד מחפשות שליחים נוספים – הגישו מועמדות כאן!
אגב, נכון לשעת פרסום הטור – התארסנו!
