"וואו הספקת הרבה יחסית לגיל 25" אומרת לי המנהלת העתידית שלי בדוברות משרד התחבורה בעודי מתראיינת בשעה 7 (!) בבוקר. אז אם להתחיל מהסוף להתחלה: היי, קוראים לי אמבר סנסורה, בת 25 ,כמו שכבר הספקתם להבין, אשדודית מלידה וירושלמית מבחירה, סטודנטית שנה ג' לתקשורת, עיתונאות ומדע המדינה באוניברסיטה העברית, עובדת באגף הדוברות של משרד התחבורה, נציגת החוג למדע המדינה באגודת הסטודנטים ופעילה בעמותה הירושלמית "טנא ירושלמי".
שתי השאלות שאני תמיד מקבלת הן: את רוצה להיות פוליטיקאית? את רוצה להיות עיתונאית? כל זה רק כי בחרתי ללמוד מדע המדינה ותקשורת. אז התשובה נשארה קבועה לשתי השאלות, לא. הלכתי ללמוד את שני החוגים האלה פשוט כי זה מה שמעניין אותי, כן זה כזה פשוט. אני מעדיפה שלא להתעסק בתהיות על העתיד, המשכורת שלי, המקצוע שלי, אני מאמינה בללמוד ולעסוק במה שאוהבים.
כמו שכבר הצלחתם להבין, אני עובדת במה שאני לומדת, ואם לומר את האמת זה לא היה קל.
האמרה הרווחת על מי שלומד מדעי החברה היא שאנחנו נסיים במלצרות בבית קפה כזה או אחר, אבל אני אומרת אחרת אם את רוצה משהו – תגשימי ותשיגי אותו, מבחינתי השמיים הם הגבול, אני עדיין לא במחצית הדרך, אבל לשם אני שואפת.
למען האמת, בשנה א' הגעתי בהלך רוח שכרגע אני לא עובדת, אני מתמקדת בלהבין מה זה בכלל אוניברסיטה? מה החוקים? איך מגיעים משיעור לשיעור? איך מספיקים את כל המטלות והתרגילים? וכמובן להכיר חברים. עבודה לא הייתה בראש סדר מעייני אבל ידעתי שאגיע לזה בסופו של דבר (כי ארנונה לא מממנת את עצמה, במיוחד לא בירושלים).
החלטתי לקחת את זה לאט, להתחיל ממלגה ש"גובה" ממני יום בשבוע ודורשת ממני מעט התייחסות בלוח הזמנים. כשהצלחתי לבנות את הלו"ז שלי כך שיש לי זמן ללימודים, למלגה ולחברים, הבנתי שאני עולה על הדרך הנכונה. השילוב של עבודה בחצי משרה הגיע בדיוק בזמן, קצת אחרי תחילת סמסטר ב' של שנה א'.
העבודה הראשונה שלי במסגרת הלימודים הייתה ברובה עבודה מהבית, כשהמונח עוד היה רחוק שנות אור מהקורונה. היא אילצה אותי לתכנן בצורה מדויקת מתי אני עובדת, מתי אני לומדת ומתי אני מתפנה לעיסוקים האחרים.
ואז הגיע הרגע. סוף שנה ב', כשאני מצליחה כבר לראות את סיום התואר לנגד עיניי, החלטתי לקחת צעד נוסף להתקדמות מקצועית. לצבור ניסיון, לצבור עוד שורה בקורות חיים ובעיקר לבדוק מה אני רוצה לעשות בעתיד. אקצר את תלאות חיפושי העבודה ואסכם בכך שרציתי להגיע למשרת דוברות של משרד ממשלתי. חקרתי, בדקתי, ניגשתי לאין ספור משרות סטודנט בשירות המדינה, עד שהגעתי אל דוברות משרד התחבורה. כך, בשיא תקופת המבחנים של סמסטר ב', מצאתי את עצמי מתחילה עבודה חדשה. עבודה שנוגעת בצורה ישירה ומדויקת בתחומים עליהם מדברים מידי יום בלימודים.
כדי לשרוד את התקופה השתמשתי בעוגנים בחיי על מנת שאצליח לשלב את כל המשימות העומדות על הפרק. בראש ובראשונה אני סטודנטית, מקום העבודה שלי צריך להכיר בכך, ולדעת שיש תקופות שאני יכולה להיות זמינה (במהלך הסמסטר) ויש תקופות שפחות (תקופת מבחנים). אני יכולה לספר שבמשרות סטודנט במשרדים ממשלתיים המעסיק מאוד מודע וערוך לכך. בנוסף, הגדרתי לכל משימה טווח זמנים שמשובץ לי בסדר היום. לדוגמא: עד השעה 16:00 אני נמצאת באוניברסיטה (או בזום), לאחר מכן זמן מנוחה ובשעה 20:00 צריכה להתייצב בעבודה. לוח זמנים שומר עלינו וגורם לנו להיות "על" הדברים שעלינו לבצע. בהמשך ישיר לכך, אני מאוד ממליצה להשתמש ביומן של גוגל (google calendar) היות וביכולתו "להקפיץ" את המשימות ולשמש כמזכירות פרטית וניידת.
עוגן חשוב נוסף, אם לא החשוב ביותר, הוא לשתף את הסובבים אתכם במשימות שלכם. כך, הסיכוי לאפשרות לשכוח מטלה מסוימת יורד בהרבה. שתפו את חבריכם לתואר בנוגע למטלות, ובענייני עבודה נסו לדבר עם ההורים או עם בן/בת הזוג בנוגע לימי העבודה שלכם. השיח מנכיח בחיינו את התכניות ומאפשר לנו לזכור את ריבוי המשימות.
לסיכום – חמישה טיפים מנצחים לניהול אישי:
1. מלגות – מדובר באפשרות להכיר עוד אנשים ובו זמנית התנסות בשילוב פעילות חוץ מהלימודים.
2. אתם לומדים מדעי החברה/הרוח? צבירת ניסיון במהלך התואר היא מאסט. חפשו עבודות שקשורות (גם אם בעקיפין), באחוזי משרה נמוכה או אפילו בהתנדבות(!) זה יעזור לכם בשנים יותר מתקדמות וכמובן בעתיד.
3. חושבים על עבודה בשירות המדינה? משרות סטודנט בשירות המדינה יש בלי סוף, גשו אל הגוגל הקרוב וחפשו.
לוח זמנים – הזמן הוא יקר ולפעמים המלאכה מרובה. דאגו לשבץ גם ימי חופש, לרווח בין משימה אחת לשנייה. ממליצה להכניס ללו"ז את המערכת, המשמרות, חזרה הביתה להורים וכדומה.
ומעל לכל! לכו ללמוד ולעבוד במה שאתם אוהבים ורוצים. זה אולי ייקח זמן, אולי יהיו וויתורים לאורך הדרך, אבל אף פעם אל תוותרו על הזכות לעשות את מה שאתם אוהבים.
בהצלחה,
אמבר







