שמי יאיר מורג, סטודנט למנהל עסקים ומדעי המדינה. בשורות הבאות אציג מדוע אנו, ציבור הסטודנטים, עשויים להרוויח מהשפעות משבר הקורונה על שוק התעסוקה כפי שאני רואה אותו. אציג מספר נקודות למחשבה שאני מקווה שיפיחו אופטימיות ותקווה לעתיד (תעסוקתי) טוב יותר.
אין אדם במדינה שלא הושפע בצורה כזו או אחרת מהשנה האחרונה. התקופה הזו של חיינו בה אנחנו בונים עצמנו ואת כישורינו, כדי שאלו יתגמלו אותנו בהמשך הדרך, היא למעשה אבן יסוד על בסיסה נפתח את ונבנה את העתיד המקצועי שלנו. השנה הקשה, תפסה אותנו בתקופה בחיים שהיא כשלעצמה קשה: התקופה הסטודנטיאלית. אנו נדרשים להחזיק דירה בירושלים שמחירי הדיור בה לא מיטיבים עמנו, לממן את מחייתנו וכמובן לשלם את שכר הלימוד. במבט ראשון, משבר שמגיע על רקע זה, תקופת בוסר בה אנחנו עדיין מחפשים את עצמנו ובוחנים את השוק עלולה להיות קשה יותר ולפגוע בנו בצורה משמעותית יותר.
יחד עם זאת יש לנו יתרון משמעותי שאין לאחרים, קיימת לנו הפריבילגיה לבחון את השוק מהצד. אנחנו נקפוץ למים של שוק התעסוקה רק לאחר שהסערה תחלוף. בינתיים אנחנו יכולים להתבונן מהצד ולראות אילו ענפים בצמיחה ואילו בדעיכה. על-פי התובנות, כפי שיתגלו לכולנו לאחר המשבר, שאת חלקן כבר ניתן לראות, נוכל להבין ביתר דיוק איזה כיוון תעסוקתי רלוונטי עבורנו. דמיינו שלאחר מסכת חיפושי עבודה ושליחת קורות חיים הייתם זוכים במשרה יוקרתית ולאחר חודש מוצאים את עצמכם יושבים בבית בחל"ת. מעבר לזמן ולפגיעה הכלכלית, הקורונה לא תפגע באינרציית ההתפתחות התעסוקתית שלכם. המוטיבציה להוכיח את עצמנו במקום עבודה חדש, מוטיבציה שדורשת הקרבה אישית וכוחות נפשיים רבים לא תרד לטמיון. במקום זאת, נוכל להבין שאנחנו בנקודה קריטית בה שוק העבודה בחלקו משתנה ונשקיע את המשאבים שלנו להתאים את כישורינו אליו.
בפרק הזמן עד סיום הלימודים, באפשרותנו ללמוד את הצרכים המתהווים בכל תחום ולהתאים את הכישורים שלנו לכך. נוכל ללמוד מערכות חדשות, לפתח ידע וקשרים בתחום מסוים ואף להחליט לשנות כיוון וללמוד מקצוע אחר. אפשרות זו היא בעיני נדירה, שרוב אלו שנפגעו ממשבר הקורונה לא זכו לה. מנגד, אלו שכן זכו, לא בטוח שיש ברשותם את הזמן, כפי שיש לנו ציבור הסטודנטים, להשקיע את מרצנו עד סיום הלימודים בפיתוח עצמי מותאם לשוק שלאחר משבר הקורונה. בנוסף למשבר השוק חווה בתקופה זו עוד שינויים רבים, דוגמת פתיחת שווקים חדשים לשוק הישראלי, התפתחויות טכנולוגיות ושינויים בתרבות העבודה, כולם יחד מעצבים ממש בימים אלו מציאות חדשה שתאיר פנים לאלו שיהיו מוכנים לה.
נקודה נוספת מיועדת לאלו מאתנו שעם או בלי משבר הקורונה קיבלו החלטה לפנות לתחום מסוים "ויהי מה". סביר להניח שמשברים כאלו ואחרים עוד יפקדו אותנו בעתיד המקצועי הארוך שלנו. לדעתי, ניתן ללמוד המון מהאופן בו המקצוע העתידי שלנו מתמודד עם משבר הקורונה. התובנה תאפשר לנו להבין את הסיכונים השונים הצפויים לנו במידה ומשבר כזה יישנה. האם נמצא עצמנו ללא עבודה כלל? האם יש תחומים משיקים שנוכל לעסוק בהם כאלטרנטיבה? אולי השינוי הדרוש לנו הוא לא במקצוע עצמו אלא בתחום התמחות מסוים? גם בהנחה שבחרנו במקצוע שמשבר הקורונה לא היטיב עמו, כי "הלכנו עם הלב" בחינה שכזו יכולה לטעת בנו ביטחון, שכן באמצעותה נהיה מודעים להשלכות השונות ונכיר מבעוד מועד את האלטרנטיבות השונות העומדות בפנינו.
לא מעט סטודנטים כבר נכוו מהמשבר, חלקם הוצאו לחל"ת, פוטרו או סביר להניח עדיין מצויים באי ודאות באשר לעתידם המקצועי. בנוסף, חלקנו יחוו סיטואציה שכזו מסיבות כאלה ואחרות ביום מן הימים ויעזבו את מקום עבודתם מרצון או שלא מרצון. בנושא זה, כפי שמשבר הקורונה לימד אותנו על החברה שלנו במאה ה-21 והציף את הדברים החשובים לנו כבני אדם וכחברה כמו קשר אישי, בריאות והצורך בערבות הדדית, כך גם בשוק התעסוקה. המשבר, באחת מציג לנו את הכישורים העיקריים בשוק העבודה, שבראשם היכולת להתמודד עם משברים והיכולת "להמציא את עצמך מחדש".
יש לנו עוד שנים ארוכות של עבודה, אני מניח שעד שנגיע לגיל 67 גיל הפרישה יעלה בעוד כמה שנים. מכאן, צפויים לנו עוד הרבה שנים בהן תהיינה עליות ומורדות בשוק התעסוקה. היכולת להתמודד באופן אישי עם משברים מקצועיים היא יכולת עיקרית, נדרשת ורלוונטית לכל תחום. את היכולת הזו, למרבה האירוניה, לא לומדים באוניברסיטה.
השיעור שקיבלנו כולנו מהמשבר הן הסטודנטים לרפואה מעין כרם שבינינו והן המזרחנים מהר הצופים, הוא שהמציאות כך או אחרת תשתנה. לכן, עלינו לבחון את שוק התעסוקה כנתון בשינוי מתמיד ואת היכולות שלנו כדורשות שינוי מתמיד. על-כן לדעתי, עם כל הקושי שבדבר גם במשבר הבא לכשיבוא, עלינו לראות את עצמנו, בראש ובראשונה כסטודנטים ( :
עד הפעם הבאה,
יאיר
