חלום במדי רופאה / אניט גרמן

שלום, אני אניטה גרמן, בת 23, סטודנטית לרפואה בשנה השישית והאחרונה. גדלתי כבת יחידה לאם חד הורית במשפחת עולים מבריה"מ לשעבר, תחת חינוך סובייטי קלאסי עם נגיעות של הליברליזם הים-תיכוני. הסיפור האהוב עליי ביותר מימי ילדותי הוא שכששאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה עניתי בביטחון גמור, מוכרת תפוחים. נראה שהתכנית עברה שינויים קלים במרוצת השנים. לומר שלא הייתי ילדה בריאה במיוחד יהיה understatement. הייתי ילדה שחלתה בכל וירוס וחיידק שרק הופיע בסביבה, מה שהוביל לביקורים תכופים בבית החולים, או לימים, המקום שיהפוך להיות מקום העבודה שלי.
כנראה שמדי הרופאים הטביעו את חותמם חזק יותר משיכולתי לדמיין. כבר בגיל 15 הבנתי שאני רוצה לעבוד בעולם הרפואה בצורה כזו או אחרת. כך, מיד לאחר יום הולדתי נרשמתי לקורס מגישי עזרה ראשונה של מד"א. במבט לאחור, החלטה זו הייתה נקודת ההזנקה של מרתון הקבלה ללימודים. שלושה מבחני פסיכומטרי בהפרשים של שלושה חודשים, מיונים, מבחנים, סדנאות וכמובן בגרויות! ארבע שנים, ותואר ראשון אחד. מאוחר יותר, מצאתי את עצמי לקראת סוף השנה הקלינית הראשונה שלי עם הודעה מרגשת שהרגישה קצת כמו חזרה הביתה: התפנה תקן למשרת "עוזר רופא" באותו המיון בו נהגתי לבקר. התואר ה"נוצץ" ביותר אליו שואף כמעט כל סטודנט לרפואה בשנים הקליניות.
משרת עוזר הרופא נוצרה מעלייה הולכת וגוברת בדרישה לחשיפה קלינית נוספת, מצד סטודנטים לרפואה, בנוסף לחשיפה המחייבת במסגרת הסבבים בשלוש השנים האחרונות ללימודים. אופי העבודה משתנה ממחלקה למחלקה, אך כולל בד"כ כתיבת סיכומי אשפוז, קבלה במיון, יצירת קשר עם מחלקות שונות לצורך קבלת יעוץ ומעקב אחר בדיקות מעבדה ולעיתים לקיחתן. כבר מתחילת דרכי בעולם הרפואה הרגשתי נינוחה ובטוחה בעצמי כשעבדתי עם ילדים. החיבור אליהם מרגיש לי טבעי ובניגוד לרבים, אני לא נבהלת מבכי אלא נהנית מהמתיקות בה הם עטופים. אין צורך לעבוד על יכולות ה- small talk ומספיק להכיר סט של מילים שכולל "רונאלדו", "פורטנייט" או "אני מרשה להדביק את המדבקות של האק"ג על אימא/אבא" והם נרתמים לפעולה.
את עיקר העבודה שלי בחרתי לבצע בסופי השבוע, שכן המרחק בין הקמפוס שלי לבין מקום עבודתי עולה על קצת יותר משבעים קילומטרים, נסיעה לא מאוד ידידותית, במיוחד בימים בהם אני קמה בשש בבוקר כדי להגיע למחלקה שבה אני נמצאת כרגע במסגרת הסבבים. בחירה זו אולי מקלה על תכנון לוח הזמנים שלי במהלך השבוע אך גורעת מזמני הפנוי בו אני יכולה לבלות עם המשפחה והחברים. בהתחלה זה היה מאתגר, נדרשה ממני עבודה משמעותית על מנת שאלמד כיצד לאזן את כל חלקי החיים שלי ועדיין ליהנות מהדרך.
בסופו של דבר, הצלחתי לפתח לעצמי מעין רוטינה שעוזרת לי לשמור על שפיות. הגדרתי לעצמי זמנים קבועים במהלך השבוע לכל תחום בחיי. ישנם זמנים המוקדשים בעיקר ללימודים וימים שנבחרו מראש לשילוב העבודה בלוח הזמנים שלי. מעל לכל, חשובות לי השעות בהן אני מפנה את עצמי מכל עיסוקי האחרים ומתמקדת במנוחה יחד עם משפחה וחברים. כך לדוגמא, מרבית ימות השבוע מוקדשים ללמידה אינטנסיבית ורציפה. ערבי חמישי מוקדשים באופן מוחלט לבילוי עם האנשים החשובים בחיי, בקרי שישי לרוב מועברים במנוחה והתארגנות לקראת המשמרות ובקרי שבת מוקדשים להתארגנות לקראת החזרה לירושלים.
אלמנט אחד מרכזי, אשר מלווה אותי לאורך השנים האינטנסיביות הללו ומוכיח את עצמו בכל פעם מחדש, הוא העובדה שבחרתי לעבוד במקצוע שגורם לי לחייך. כשאני נזכרת במשהו שקרה במסגרת העבודה, מלוות לכך תחושות חיוביות, כך שאני רוצה לחזור ולעבוד בכל יום מחדש.
הטיפ המנצח שלי לכל מי שמתלבט הוא: קחו את הזמן לגלות מה הנישה שלכם, מה המקום שבו אתם מרגישים הכי בטוחים בעצמכם והכי בנוח? מקום שבו אתם מרגישים אמיצים מספיק כדי להסתכן, תחום שיגרום לכם לרצות לטעות , מתוך ידיעה שטעות היא רק עוד הזדמנות ללמוד ולגדול. השנים באוניברסיטה הן הזמן האידיאלי להתנסות בתחומים שאולי מעניינים אתכם, ללא התחייבות ארוכת טווח או אחריות כבדה מדי. לדעתי, זו הזדמנות פז וכדאי לנצל כל שניה כך שבשלב בו תחזיקו את הדיפלומה בידיים, תדעו גם להשיב על כמה מסימני השאלה שכרגע מתרוצצים בראש.
בהצלחה לנו,
אניט

הצטרפו לניוזלטר שלנו

קבלו ישירות למייל משרות חדשות,
עדכונים על אירועים וסדנאות,
טיפים מעולם הקריירה ועוד.

בקשה לתיאום פגישת ייעוץ קריירה

  • פגישות בזום או פרונטלית
  • אורך פגישת הייעוץ כשעה
  • הפגישות בעלות סמלית לסטודנטים/יות ובוגרים/ות
פרטים אישיים
דילוג לתוכן